<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — ימות עולם שער שלישי</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ונאמר כל מקום ששנינו מחלוקת בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל חוץ ממקום ששנינו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, וחוץ מאלו בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים יש פוסקין בששה דברים כבית שמאי, א)0הא דאמרן, ב)0מי שאכל ושכח ולא בירך. ג)0סוכה המחזקת ראשו ורובו. ד)0בפרק התכלת (מנחות מ"א ע"ב) כמה חוטין הוא נותן. ה)0סדין בציצית. ו)0כמה תהא משולשלת, בית שמאי אומרים ד' ובית הלל אומרים ג', בהני שיתא מילי פסק רב עמרם במחזורו דהלכה כבית שמאי.
<h2>דף כז.</h2>
וכל ברייתא שחולקים עליה בתלמוד אין הלכה כמותה, דהא מתניתין דייקא טפי מברייתא, ואשכחן בכמה דוכתי כי הא דאמרינן יחידאה היא או מתניתין מני ב"ש היא כלומר לאפוקי מב"ה, וכל שכן ברייתא דפליגי עלה בתלמוד דעקרי לה מהלכה.
<h2>דף לו.</h2>
כל היכא דאיתא תני רב ספרא משום חד ומנו ר"ג הוא בנו של רבי. כל היכא דפליגי רב ור' יוחנן הלכה כר"י. ר' אלעזר ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, חוץ מתלת מילין דהלכה כרבי אלעזר. שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ר"ל ורבי יוחנן הלכה כר"י לבד מתלת דהלכה כריש לקיש, חדא גבי החולץ למעוברת (יבמות ל"ו ע"א), תניינא בפרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ט ע"ב) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר, תליתאה בפרק יש נוחלין (שם קל"ו ע"א) הכותב כל נכסיו לבניו לאחר מותו אינו יכול לחזור בו וכו'. רב ושמואל הלכה כרב באיסורי וכשמואל בדיני. אין הלכה כרב בשבת בדיני מוקצה משום דסבירא ליה כר' יהודה, שמואל ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דסבירא להו כרבי שמעון. רב ור' חנינא הלכה כרב. רב ורב הונא הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת הלכה כרב ששת באיסורי וכרב נחמן בדיני.
<h2>דף מב:</h2>
כל סתם משנה הלכה כסתם. כל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם.
סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה, ובפ' החולץ איכא מ"ד סתם במשנה ומחלוקת בברייתא אין הלכה כסתם משנה. סתם ומחלוקת עליו דאיתא באותה בבא חולק, אמרו בפרק החולץ (יבמות מ"ב ע"ב) דלא חשיב סתם, ואפילו הכי יש לסמוך עליו מקצת, מההיא דפ"ק דביצה (ב' ע"ב) דקאמר ביו"ט סתם לן תנא כר' יהודה דאע"ג דאותו סתם איכא פלוגתא עמו. מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם. הילכך כל מקום שחולקים חכמים בתוספתא ספרא וספרי, וסתם משנה כחד מינייהו, הלכה כמאן דסתים משנה כוותיה, וכל מילתא דפליגי בה במתניתין וסתם בברייתא לית הלכה כאותה ברייתא. ירושלמי דפרק החולץ (הי"א) וכן ירושלמי דפ"ק דמגילה (הלכה ד'), ואפילו אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם, הוא מורה כיחידאה פירוש שהורה כר' יוסי ולא כסתם משנה, ר' שמואל בר' אבא משום ר' אחא הדא דאיתמר כשאין מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בזו הלכה כסתם, ר' יוסי בר בון בשם ר' אחא הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. ונראה לי דילפינן מתוך זה ב' הלכות, דאם יש סתם אצל המחלוקת עצמו כמו שיש ב' תנאים חולקין בדבר אחד ואח"כ תיכף דעת שלישי אין הלכה כסתם, אלא אם כן יש מחלוקת לפניו וסתם במקום אחר כמו בפרק אחר או באותו פרק רחוק מן המחלוקת. עוד למדנו דין אחר, שאם יש בין יחיד וחכמים מחלוקת בהאי פרק ובפרק אחרינא סתם הלכה כסתם, כיון דסתם בלשון חכמים אע"פ שהוא מחלוקת ואח"כ סתם.
פרק הגוזל קמא (ב"ק ק"ב ע"א) ורב הונא כי לא אמרינן אין סדר למשנה וסתם ואח"כ מחלוקת היא ה"מ בחדא מסכתא אבל בתרי מסכתי אמרינן ורב יוסף אמר כולה נזיקין חדא מסכתא היא, אלמא חזינא דאיכא מ"ד דכל נזיקין לאו חדא מסכתא היא, גם לפי איבעית אימא רב יוסף סבר הכי דקאמר איבעית אימא משום דתני לה גבי הלכתא פסיקתא כו'.
<h2>דף מט:</h2>
רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע. רבי אליעזר ורבי עקיבא הלכה כר"ע. הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר"י. ר' נחמיה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי. רבי שמעון ורבי יוסי הלכה כר' יוסי. ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והלכה כר' יהודה בעירובין ולא במחיצות. ור' יהודה ור' נחמיה הלכה כר' נחמיה. רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי. רבי מאיר ור' שמעון הלכה כדברי המחמיר בשניהם. והלכה כר' שמעון בשבת ואפילו בדבר שאינו מתכוין לחבורה אלא לבעילה, אבל במוקצה מחמת איסור דאורייתא אין הלכה כר' שמעון. רבי מאיר ורבן גמליאל הלכה כר"ג. רבי ורשב"ג הלכה כרשב"ג. ר' אלעזר בר' שמעון ורבי הלכה כרבי, ואם אמר משם אביו הלכה כמותו. הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובמקום אביו אין הלכה כמותו. כל מקום שאמר ר' שמעון בר' אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. והלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום.
